בג"צ 653/89

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ  653/89 בג"צ 3710/90

 

בפני:      כבוד הנשיא מ. שמגר

                                                     כבוד השופט ג. בך                                            

           כבוד השופט ת. אור

העותר בבג"צ

653/89:                                     שבתאי ברכה ("טכנו-טסט")

העותר בבג"צ

3710/90:                                   בן-חיים מימון

                                                נגד

המשיבים בבג"צ                         1. מינהל מקרקעי ישראל, הממונה על מחוז

653/89:                                            הצפון

 2. משרד המסחר והתעשיה, הממונה על היחידה לאיזרי פיתוח, מחוז הצפון

 3. משרד התחבורה, הממונה על אגף הרכב לשירותי תחזוקה

 4. בן-חיים מימון

המשיבים בבג"צ

3710/90:                                   1. מינהל מקרקעי ישראל

 2. משרד התעשיה והמסחר, הממונה על היחידה לאיזורי פיתוח

                                                התנגדות לצווים על תנאי

תאריך הישיבה:                         י"ח חשוון התשנ"א (6.11.90)

בשם העותר

בבג"צ 653/89: עו"ד יעקב טל

       בשם העותר

       בבג"צ 3710/90

       והמשיב מס' 4

       בבג"צ 653/89:                               עו"ד משה כהן-חן

       בשם המשיבים מס' 1-3

 

       בבג"צ  653/89והמשיבים

       בבג"צ 3710/90:                              עו"ד מלכיאל בל

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969: סע'  6, 7, 8

 

 

 

א

 

 

ס

פסק - דין

 

       הנשיא:

        1.(א) בפנינו שתי עתירות בהן דנו במאוחד.

                      עניינה של העתירה בבג"צ  653/89 בבקשתו של העותר כי המשיב הראשון יחכיר לו חלקת אדמה הידועה כמגרש מס'  4 בחלקה  89 בגוש 10726, הנמצאת באיזור התעשיה שבטירת הכרמל (להלן:ב המגרש).

                      העותר הינו בעל זכויות בשני מגרשים סמוכים, ובקשתו כי המגרש יוחכר לו ללא מכרז. לחילופין, טוען העותר כי הוא, כדבריו, ככל הנראה

המציע היחיד שקיים את כל תנאי המכרז שנערך במרץ  1989 (מכרז מס' ח/146/88, להלן: המכרז הראשון), ולפיכך יש להורות על זכייתו במכרז זה.

                        (ב) המכרז הראשון בוטל על ידי המשיב הראשון מחמת פגם מהותי, שנפל, לפי סברתו, בהמלצות שהיוו תנאי להשתתפות במכרז. נגד ביטול זה טוען העותר בבג"צ  3710/90 (שהוא גם המשיב הרביעי בבג"צ 653/89). לטענתו, ענה על כל תנאי המכרז, השתתף בו כדין והציע את המחיר הגבוה ביותר. אין הוא צריך להענש בשל הליקויים שנפלו, לטענתו, אצל המשיב השני - ואשר בגינם איחרה המלצתו להגיע.

       (ג) ביולי  1989 פורסם על ידי המשיב הראשון מכרז חדש (מכרז מס' ח/46/89, להלן: המכרז השני) ועל עצם עריכתו משיגים שני העותרים, כל אחד מטעמיו הוא.

       ההליכים במכרז השני הופסקו, לבקשת העותר בבג"צ  653/89 מיום  .24.5.89 העתירה הוגשה ביום 4.7.89, ואז יצא מלפני בית משפט זה צו על תנאי וכן צו ביניים שהורה למשיב הראשון להימנע מלהמשיך בהליכי המכרז השני.

        2. נפנה עתה לטענות לגופן.

                        העותר בבג"צ  653/89 טוען כי זכותו לחכירת המגרש מעוגנת במספר עילות חילופיות:ב

                        (א) בנסיבות הנדונות שיקול הדעת של השיב הראשון (מינהל מקרקעי ישראל) שהורה להוציא מכרז פתוח לכל דיכפין לגבי המגרש, הינו שיקול דעת בלתי סביר וחורג ממסגרת אמת המידה הסבירה החייבת להנקט על ידי גוף ציבורי. מטענותיו של העותר שעניינן המצג שעלה מהמלצת המנהל והתחייבות המנהל, נובע כי טענת חוסר הסבירות מתייחסת גם להוצאת המכר הראשון.

                        (ב) המדיניות המנחה את המינהל הינה הקצאת קרקעות על פי מכרז בלבד או, לחילופין, בהמצאת המלצה לפטור ממכרז מהמשרד הממשלתי הנוגע בדבר, והכל בכפיפות לאישור הועדה לפטור ממכרז ואישור ההנהלה בירושלים (מכתבו של האחראי המחוזי לעיסקות עירוניות במינהל, מחוז חיפה, מר אברהם ראובן (מש/6) וכן במכתב היועץ המשפטי למינהל, מר א. דר (מש/9)).

                        מדיניות זו מעוגנת בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מיום  7.9.65(להלן:ו החלטת מועצת המינהל) (ראה גם בג"צ 769/78, מרינובסקי נ. מינהל ישראל, פד"י ל"ג(2), 601). לענייננו מורה מדיניות זו כי:נ

                           "א. בהתאם לסעיף ב'  6של החלטת הממשלה מיום 17.5.65 בדבר מדיניות הקרקע בישראל משחררים את מינהל מקרקעי ישראל מחובת מכרז פומבי במקרים המפורטים להלן:ב קרקעות לתעשיה ולמלאכה במידה ותתקבלנה לגביהן המלצות, בכל מקרה ומקרה, משר המסחר והתעשיה או מי שיוסמך על ידיו לעניין זה אשר ייכללו גם המלצה לשחרר ממכרז פומבי.

 .10קרקעות הנמסרות לצורך הרחבתם של מפעלים ומוסדות קיימים בהתאם להמלצת המשרד הנוגע בדבר".

                           (ההדגשות שלי - מ.ש.) 

       מלשון ההנחיות ניתן להסיק כי גם עת ניתנה המלצה כאמור, המינהל אמנם פטור מעריכת מכרז כעניין שבחובה, אך עדיין פתוחה בפניו האפשרות, לאור נסיבות המקרה, לקבוע כי עריכת מכרז פומבי הינה הכלי הראוי למסירת הקרקע. פניית משרד המסחר והתעשיה או המשרד האחר הנוגע בדבר, אינן אלא המלצות.

                      (ג) להנחיות הנ"ל אין כוח של דין, אולם, "הלכה פסוקה היא שרשות מינהלית אינה חופשיה לסטות ללא נימוק סביר מן העקרונות שהיא קבעה לפעולתה. הרשות חייבת לנהוג יחס שווה בשווים, שאם לא תעשה כן, תהא בזאת משום הפלייה פסולה, המשמשת עילה להתערבותו של בית משפט זה" (בג"צ 246/71, מגרש מסודר בע"מ נ. שר האוצר, פד"י כ"ו(2), 449, 452, ב').

 3. לעותר בבג"צ  653/89זכות חכירה ל- 49שנים במגרשים מס'  5ו-6

הממוקמים זה לצד זה, במקביל, כשלצד מגרש מס'  5ובמקביל לו ממוקם מגרש מס' 4, נשוא העתירה. במגרש מס'  5ממוקם מוסך של העותר, ובמגרש מס'  6מצוי מכון רישוי שהוקם על ידיו. מגרש מס'  4שימש את העותר בפועל ואחר כך על פי הרשאה, כשטח המסייע לשני העסקים (אין צורך להכנס כאן לעניין התביעה לפינוי ופסק הדין שניתן בעניין זה בשעתו בת"א  4946/84מיום 10.12.84).

 4. משרד התחבורה דרש וחזר ודרש מן העותר להפריד הפרדה פיזית,

       מינהלית ומשפטית מוחלטת בין המוסך לבין מכון הרישוי.

       כן דרש גישה וכניסות נפרדות למוסך ולמכון הרישוי; להלן קטעים מתוך שתיים מן הפניות בנדון:ו

                           "בביקורי החוזרים ונשנים נוכחתי כי כביש הכניסה למוסך משמש גם ככניסה למכון הרישוי. על האזרח לחצות את חצר המוסך ושטח התיקונים והטיפולים של כלי הרכב כדי להגיע לאיזור מכון הרישוי לרכב. עליכם לדאוג לפתרון כניסה נפרדת למכון הרישוי מהכניסה למוסך כדי שתוכלו לתת שירות נאות ומסודר לאזרחים מקבלי השירות למבחן רישוי שנתי".

(מכתבו של המפקח המחוזי על מכוני הרישוי מר הרפז גדעון, מיום 31.5.88, נספח ז' לעתירה).

"... לא יתכן שאותו מוסך שבודק ומנפק את האישור גם יבדוק את עצמו בבדיקות רישוי...".

(מכתבו של מפקח המוסכים המחוזי, חיפה והצפון, מר לנדאו עודד, מיום 6.11.88, נספח ח' לעתירה).

       ביום  18.4.89פנה מר צ. יוזנט, סגן מנהל האגף למוסכים, שמאים ושירותי תחזוקה, במכתב למרכזת נושא קרקעות במשרד המסחר והתעשיה, הגב' אתי ג'אנה, בו נאמר:

                           "... בהמשך למכתבכם (מיום 9.2.88)... הננו להביא לידיעתכם כי... מפעל טכנו טסט... מבקשים תוספת שטח למוסך הקיים לצורך הרחבת המפעל אשר פועל היום בתנאי צפיפות המקשים על מתן השירות לציבור.

ג. לאחר בדיקת פרטי הבקשה חוות דעתנו המקצועית היא להקצות ליזם שטח נוסף בגודל של 1,150 מר (... חלקה 4) בתנאים הבאים:

 2. יופרדו פיזית מכון הרישוי והמכון לבדיקות עשן מיתר הפעילויות האחרות...".

                           (נספח ט' לעתירה).

 

 5. שני הטעמים האמורים, דרישת משרד התחבורה והצפיפות הרבה במגרשים מס'  5ו- 6בהם מופעלות מחלקות לרוב (כמתואר בנספח ט' האמור) - הם העומדים ביסוד בקשתו של העותר לחכור את המגרש כיום.

 6. היחידה לאיזורי פיתוח והקצאת קרקע לתעשיה במשרד המסחר והתעשיה המליצה ביום  24.5.84 בפני מינהל מקרקעי ישראל, מחוז חיפה, להקצות לעותר את המגרש, ללא מכרז פומבי (בתנאים שפורטו בהמלצה) - כנדרש בסעיף  1להחלטה הנ"ל של מועצת המינהל. תוקף ההמלצה היה למשך ששה חודשים.

                      בהמלצה מיום  15.9.85בוטלה ההמלצה הנ"ל, אך ניתנה המלצה אחרת מטעם אותו גורם - בה נאמר, בין השאר:ו

                           "הנדון: המלצה להקצאת קרקע ללא מכרז פומב

                           הערות: ...

 4. מאחר והשטח המבוקש מגרש מס'  4נמצא בדיון ועדת התכנון ולא ניתן להקצאה, סוכם בישיבת ועדת האיתורים מיום  2.9.85במינהל מקרקעי ישראל, מחוז חיפה, לאפשר לו (לעותר) שימוש בשטח בהרשאה לתקופה של שנתיים כפוף לתשלום דמי שימוש ובגמר התכנון יועבר השטח הנ"ל בחכירה לתקופה של  49שנים, כפוף לתנאים הרשומים לעיל...".

                           (נספח ט"ו לעתירה)

                           (ההדגשות שלי - מ.ש.)

 

בהמלצה זו צויין כי היא תקפה למשך ששה חודשים.

 7. כמובהר במפורש במכתב היחידה לאיזורי פיתוח מיום 18.9.85, הממוען

אל העותר, "אין בהמלצתנו זו משום התחייבות כלשהיא (כך במקור) להקצאת

הקרקע ולתנאי ההקצאה. תוקף המלצתנו זו היא לתקופה של ששה חודשים מתאריך מכתבנו זה" (מש/3). משום מה, העותר לא צירף מסמך זה לעתירתו.

       מכתב זה הוצג כתשובה לשתי טענות חילופיות של העותר. האחת, כי היתה בהמלצה הנ"ל התחייבות לעשות עיסקת מקרקעין כמשמעותה בסעיפים 6,  7ו- 8לחוק המקרקעין, התשכ"ט- .1969השניה, לפיה היה בהסכם ההרשאה ותשלום דמי החכירה לתקופה של שנה, כדי להוות מצג, באשר, על פי מדיניות המינהל הפעולות הללו מהוות שלב ראשון ומקדמי לקראת השלב השני, והוא חתימה על הסכם חכירה. כאמור, אין ספק, במיוחד לאור המכתב הנ"ל, נספח ט"ו, כי לא היו בהמלצה משום התחייבות או מצג. כן יש לדחות את הטענה בדבר עשיית העושר של המינהל בשל השקעות העותר במגרש.

 8. כעולה מתצהיר התשובה של מר ראובן אברהמי, המכהן כאחראי לעיסקות עירוניות במחוז חיפה של מינהל מקרקעי ישראל, ההמלצה הנ"ל נבחנה אצל כל הגורמים המוסמכים במחוז חיפה, וביום  2.4.86אושרה לעותר הרשאה לשימוש במגרש לתקופה של שנה אחת לשם חניית מכוניות. בעקבות האישור האמור נערך עם העותר ביום  12.11.86חוזה הרשאה (מש/4), ולפיו הותר לעותר להשתמש במגרש לצורך מקום חניה למכוניות מיום 20.4.86, ועד ליום .19.4.87

 9. פנייתו של העותר מיום  24.1.88למשיב הראשון להמשיך ולהחכיר לו את

המגרש לתקופה נוספת של יותר משנה (מש/5), נענתה ביום  14.2.88(מש/6)

על ידי המנהל בתשובה, לפיה לא נערך עימו אלא חוזה ההרשאה הנ"ל, אשר תוקפו פג. כן הוסף כי המגרש הנדון ישווק על פי נוהלי המשרד, המתוארים בראשית דברינו.

       אגב, שלא כנטען על ידי בא כוחו של העותר במש/ 8לא היה זה חוזה הרשאה למשך חמש שנים. כותרתו היא חוזה הרשאה לתקופה של עד חמש שנים, ולא יכול להיות ספק מן הסעיף המגדיר את תקופת ההרשאה, כי אינה אלא למשך שנה. הדבר הובהר לעותר במפורש במש/ .9העותר לא מצא לנכון להביא בפני בית המשפט את מש/ 9הנ"ל, את מש/ 6ו-מש/.7

 10. כעולה מתצהירו של מר אברהמי, שקל באותה תקופה המשיב הראשון להקצות את חלקה מס'  4ללא מכרז ליזם אחר, מר נדיר דוד, אשר אף הוא קיבל בקשר לכך המלצה מן המשיב השני, ביום  6.9.88(נספח ב' למש/16).

מועמד זה לא היה בעל זיקה עניינית למגרש מס'  4דווקא, וניתן היה להניח דעתו על ידי הקצאה אחרת כלשהי בתוך איזור התעשיה האמור.

 11. בישיבת ההנהלה המורחבת של המשיב הראשון מיום  6.11.88הוחלט לדחות את הבקשה לפטור ממכרז לגבי המגרש.

       מהקשר הדברים בתצהיר, וכמובא במפורש בטיעוני המשיבים, נגעה ההחלטה מיום  6.11.88להמלצת משרד המסחר והתעשיה בהקשר למר נדיר בלבד. אמנם המלצת משרד המסחר והתעשיה לעניין העותר לא היתה, כאמור, אותה עת בתוקף (והמלצת משרד התחבורה ניתנה רק כחמישה חודשים אחר כך ולאחר שהוחלט כבר לערוך מכרז); אולם, איננו ידוע על ישיבה בה נדונה שאלת המשך המדיניות שהתגבשה בישיבה מיום  2.9.85לעניין המגרש בהקשר לעותר.

       גם מתן ההמלצה מיום  6.9.88למר נדיר לא היה כדי להצביע על שינוי במדיניות, באשר יתכן כי לגבי כל מערכת נתונים אישית יכולה להיות מסקנה שונה בעניין החכרת המגרש ללא מכרז פומבי. למותר להוסיף כי צריך היה לדון בעניין בהקשר לכל הגורמים המעוניינים המבקשים פטור ממכרז, ולא להתייחס לנתוניו של צד מעוניין אחד בלבד.

       מכל מקום, לאור מכתבו של מר שני מיום  16.5.89- הממוען למינהל - ניכר שההמלצה למר נדיר לא הושתתה על בדיקה ממצה, באשר יומיים לאחר ההמלצה להחכרה למר נדיר במכרז הפומבי, ביקש הגורם הממליץ (אורי שני) לבטל המלצתו באשר "בבדיקה נוספת שנערכה על ידינו לאחר הוצאת ההמלצות, הובהר כי הקרקע הייעודית נמצאת סמוך למוסך 'טכנו-טסט', ואילו חלקת הקרקע אשר בחזקתו של מר דוד נדיר איננה צמודה לחלקה הנ"ל". אם לא די בתהפוכות אלו, למרות האמור לעיל, הרי למחרת נשלחה פקסימיליה לועדת המכרזים בה הומלץ גם מר נדיר.

       כמשתמע מתצהירו של מר אורי שני, יועץ שר המסחר והתעשיה לאיזורי פיתוח, אין לראות במתן המלצה למשתתפים במכרז הראשון ככשירים להשתתף בו, משום שינוי במדיניות המשרד:

                           "משרד התעשיה והמסחר אכן המליץ כעולה מן

                           העתירה ליתן לעותר הרשאה לשימוש במגרש נשוא

 

העתירה ללא מכרז פומבי, אולם משהוחלט על ידי מינהל מקרקעי ישראל בשנת  1989לצאת במכרז פומבי לגבי המגרש, המליץ משרדנו על העותר וגם על אחרים ככשירים להשתתף במכרז פומבי".

                           (ההדגשה שלי - מ.ש.).

 

 12. עיקרו של דבר, בשנת 1989, עובר להחלטה על עריכת המכרז הראשון, לא ניצבה בפני המינהל המלצה עדכנית מצד המשיב השני בקשר לעותר. עם זאת, גם לא נתקבלה מהמשיב השני החלטה בדבר שינוי מדיניותו הנ"ל, או החלטה על ביטול ההמלצה הנ"ל. הגם שהמלצה זו יועדה מלכתחילה לתקופה של ששה חודשים, הרי שבנסיבות דומות, של סיוג התוקף לששה חודשים בלבד (ההמלצה משנת 1984) - בוטלה המלצה זו, במפורש, בהמלצה שהיתה מאוחרת בקרוב לעשרה חודשים לתום תוקפה של ההמלצה מ- .1984ההמלצה מיום 15.9.85, הורתה, כאמור, כי היא מבטלת את ההמלצה מיום 24.5.84, והלוא, לכאורה, ממילא פג תוקפה כבר ביום .24.11.84

       בנסיבות כמתואר, היה על המינהל לנסות ולברר את מדיניות המשרד הממליץ טרם שהחליט לערוך מכרז להקצאת המגרש, שהרי התנאים בשטח לא נשתנו והמוסך ומוסד הרישוי המשיכו לפעול בשטח כמו מקודם, והצורך הענייני בשטח נוסף של מי שיש לו שני מגרשים סמוכים, נותר בעליל בעינו.

       אין בפנינו ראיה כי היתה התייחסות עניינית למקרהו של העותר בהקשר לדרך הקצאת המגרש בדומה לזו שנעשתה לגבי מר נדיר. אין נתונים כדי להסביר את ההתייחסות השונה לשני אלו, וזאת בהתחשב בהשתלשלות המתוארת לעיל, ולאורהצרכים המעשיים.

       אכן המדיניות הכללית של המינהל היא להקצות קרקע במכרז, אך אין במדיניות זו כדי לכוון להתעלמות מן הנסיבות הספציפיות כגון אלה של העותר; כפי שאמרנו במקרה אחר:

"מקום שקיימת מדיניות כללית, אין בה היתר

                             שלא להתחשב במקרים המיוחדים. כל מקרה מיוחד צריך להיבדק לאור המדיניות הכללית, תוך שבעל הסמכות צריך לבחון, אם יש מקום להפעיל את המדיניות הכללית בנסיבותיו של המקרה המיוחד... מצב דברים זה מצריך בחינה עניינית, אם מן הראוי להפעילאת המדיניות הכללית על עותר זה. יש להביא, איפוא, את עניינו של עותר זה לפני האחראים לכך, כדי שישמעו את העותר וישקלו בדבר. למותר לציין, כי אין אנו נוקטים כל עמדה לגופו של עניין".

(בג"צ 540/84, 546, יוסף נ. מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פד"י מ'(1), 567, 572).

 

       הדברים אמורים שם בקשר לאפשרות לסטות במקרה ספציפי מן המדיניות הכללית, והם יאים, כמובן, גם ליישום מדיניות כללית המרכבת מלכתחילה מכלל ומחריג.

       גם בבג"צ  769/78הנ"ל (בעמ' 602-603),אשר אליו מפנים המשיבים ­אין כדי להורות אחרת. בפסק הדין אכן נזכרה המדיניות - לפיה, הכלל הוא כי קרקעות יוקצו במכרז בלבד, אך בצידה הוכרה גם האפשרות לפטור מעריכת מכרז (עמ' 603, ז'); אלא שבעניין האחר האמור נדחה הפטור, באשר ההחלטה הרטרואקטיבית של המינהל להעניק פטור, ניתנה על ידי ועדת פטורים בהרכב חסר (עמ' 604, ד', 605, ו').

        .12טענתו של ב"כ המשיבים הינה כי -

                                  "כאשר קיימים מספר גורמים המעוניינים לחכור

 

את המגרש (ויש לזכור שכיום ישנן חמש הצעות שעדיין לא נפתחו), אין כל סיבה כלכלית או מינהלית שלא לפרסם מכרז, ויזכה בו המרבה במחיר. כוחו של שיקול זה גובר עוד יותר כאשר המדיניות הנוהגת אצל המשיב הראשון היא לפרסם מכרזים, ולהעניק פטורים רק כחריג לכלל, הכל על מנת לנסות ולשווק את קרקעות המדינה במחיר הטוב ביותר".

                           היישום של דברים אלה להקשר שבפנינו איננו מקובל עלי.

       הכלל הוא אכן כי קרקע תוקצה בדרך של מכרז, אלא שהרחבת מפעלים ומוסדות קיימים הוא חריג מוכר ורלבנטי, המעוגן מפורשות בסעיף  10הנ"ל של החלטת מועצת המינהל. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר ההרחבה היא חיונית מאוד עבור בעל קרקע מצרני והצורך האובייקטיבי אושר על ידי הגורמים הממלכתיים המקצועיים המופקדים על כך.

       החלטות בענין מקרקעין אינן יכולות להתעלם מן הצרכים החיוניים של מפעל, שהרי הרצון לפתח את התעשיה והמסחר ולאפשר קיומו של מפעל אף הם אינטרס לגיטימי. אם אכן מסתבר כי מפעל פלוני זקוק באופן חיוני לשם תפעולו הנאות לחלקה הצמודה לשטח שנמצא כבר בחזקתו ואשר איננה חיונית במידה דומה לאף גורם אחר, אין הצדקה לכך שבעל המפעל יידרש להתחרות בתנאי מכרז עם צדדים מעוניינים נוספים שאין להם אותו צורך חיוני אשר אותו הוא מוכיח. לו היה, למשל, המדובר בשני מפעלים שכנים אשר שניהם זקוקים לאותה חלקה, היתה הצדקה מלאה לעריכת תחרות ביניהם כדי למצוא את המרבה במחיר; אולם, אין הצדקה לחייב תחרות כאמור בין בעל מפעל לבין יזם אחר שמבחינתו אין כל נפקא מינה אם יקבל את החלקה המסויימת הזו או חלקה מתאימה אחרת בתוך איזור התעשיה.

       סיכומה של נקודה זו, סעיף  10להחלטת מועצת המנהל מבטא מדיניות לגיטימית, לפיה מותר למינהל להעדיף אינטרס כלכלי של מפעל הזקוק להרחבה על הפקת הרווח המירבי היכול לנבוע מתחרות פתוחה.

 13. במקרה שבפנינו ראוי היה, על כן, שהגורמים המוסמכים במינהל ישקלו מעיקרו אם יש מקום לעריכת מכרז, ואם אין המדובר על מקרה בו יש לפעול לפי סעיף  10הנ"ל של החלטת המינהל ולהעדיף את המפעל הקיים.

       למותר להוסיף שבידי המינהל נותרת תמיד - גם ללא מכרז - הסמכות לקבל ממבקש ההקצאה את המחיר לפי הערכה מוסמכת של השמאי המופקד על ך.

       אי-שקילת השיקול הרלבנטי האמור, היא, במקרה דנן, בעלת משמעות מיוחדת, שהרי העותר פנה וחזר ופנה וביקש את ההקצאה במשך שנים. הפעולות השלטוניות שתוארו לעיל אמנם לא כללו הבטחה החלטית ומפורשת, אך הצביעו על כך שגורמי התחבורה הממלכתיים רואים יסוד לבקשת ההקצאה ומכירים בצידקתה ואף ממליצים עליה.

                           חוששני כי ההחלטה המבוקשת לא היתה כאן בת-השגה בשל המבוך הבירוקרטי, וכן בשל גישה של בריחה מנטילת אחריות, כדי לפתור בעיה קונקרטית, הניתנת לפתרון לגיטימי בהתאם לכללים הקיימים.

 14. אשר על כן הייתי מבטל את ההחלטה בדבר קיום מכרז, ומחזיר את

העניין לדיון מחדש במסגרת המינהל, כדי שיוחלט אם יש מקום לפעול במקרה דנן לפי סעיף  10להחלטת המינהל משנת  1965ולהקצות את החלקה לעותר (ראה בג"צ 852/86, אלוני נ. שר המשפטים, פד"י מ"א(2), 1, 62).

                 מכאן לבג"צ .3710/90

 15. העותר בבג"צ  3710/90 משיג על ביטולו של המכרז הראשון ואי התחשבות בהצעתו. השתשלות העובדות עובר להחלטה על ביטול המכרז היא כדלהלן: משנפתחה תיבת המכרזים על ידי הועדה נמצאו בה הצעות בהתאם לפירוט הבא: הצעה של בן מימון חיים בסך 000, 73ש"ח, ללא המלצת משרד המסחר והתעשיה, ברכה שבתאי 000, 60 ש"ח בלווית המלצת משרד המסחר והתעשיה מיום  .14.5.89וכן נספחים להצעת בן חיים מימון המהווים חליפת מכתבים בין משרד המסחר והתעשיה למציע.

                 אין חולק כי המלצת משרד המסחר והתעשיה על מר בן מימון חיים הגיעה רק ביום 17.5.89, בשעה 11:15, שלוש שעות ואחת-עשרה דקות לאחר עבור המועד להגשת ההצעות.

                 ועדת המכרזים המליצה לבטל את המכרז הראשון ולפרסמו מחדש, וזאת -

                                    "... בגלל ההמלצות הסותרות של משרד המסחר

 

והתעשיה ואי הגעתן במועד (לפני סגירת תיבת

                                    המכרזים).

בגלל הבעיות שהתעוררו במתן ההמלצות, ממליצה

הועדה להוציא המכרז ללא צורך מצד היזמים

לקבל המלצות ממשרד המסחר והתעשיה להשתתפותם

                                    במכרז".

        אין חולק, כאמור, כי ההמלצה לעותר דנן לא הגיעה במועדה. לגירסת העותר, האיחור נבע מסדרי עבודתו הלקויים של המשיב השני, באשר פנייתו

של העותר לקבלת ההמלצה האמורה נענתה במכתב של הממונה על הקצאות קרקע במשרד המסחר והתעשיה, מר א. אלימלך, הנושא תאריך של יום 3.5.89, אך הגיע לידי העותר רק ביום 16.5.89, פחות מ- 24שעות מהמועד האחרון להגשת ההצעות למכרז. במכתב זה סירב המשרד להמליץ על העותר. רק למחרת שלח העותר מכתב תשובה למכתב הנ"ל - בו אמנם הזכיר (פיסקה  2למכתבו), בין השאר, כי המועד האחרון להגשת ההצעות הוא יום 17.5.89, אך לא הסב את שימת הלב לשעה 00: 12כשעה אחרונה להגשת ההצעות.

       העותר היה מודע כל העת לכך שהזמן מתקרב לשעת האפס, וראוי היה שיברר בעוד מועד ביוזמתו מה עלה בגורל פנייתו - לגביה לא נענה עד ליום .16.5.89

       בעקבות מכתב העותר הגיעה, כאמור, לבסוף, בשעה 11: 15פקסימיליה מלשכת שר המסחר, חתומה על ידי אורי שני, יועץ השר לענייני פיתוח, המורה למינהל כי יש לכלול כמומלץ גם את העותר, וכן את העותר בבג"צ 653/89, ואת מר דוד נדיר, וזאת, לאחר, שכאמור ביום  16.5.89נשלח למינהל מכתב מאת אורי שני המבטל את ההמלצה הראשונה של מר א. אלימלך שניתנה מר נדיר ביום .14.5.89

 

       בפנינו עולה תמונת מצב לפיה, כנראה, היד האחת במשרד אינה נועצת ביד האחרת, קודם למתן ההמלצה לאזרח - ובכך מתגלה נוהג פגום ביותר. המסקנה אינה צריכה להיות בהכרח כמסקנת ועדת המכרזים - שיש להוציא מכרז ללא צורך בהמלצות המשרד, כי אם קביעת סדרי מינהל תקינים ובכללם קביעת הגורם המוסמך לתת תשובה מחייבת לאזרח.

       מכל מקום, אחרי שבוטל המכרז בשל טעמים שאין אפשרות לתקנם עתה רטרואקטיבית, חוזרת ועולה המסקנה אשר אליה הגענו בסעיף  14לעיל, והיא כי יש מקום לדון אם יש בכלל מקום למכרז.

        16. סיכומו של דבר, מסקנתנו שבסעיף  14 לעיל היא הבסיס להפיכת הצו בבג"צ  653/89 להחלטי כדי שיפעלו לפי האמור שם. העתירה בבג"צ 3710/90 נדחית. אולם, לא צריך להיות בכך בלבד כדי למנוע מן העותר דשם השתתפות במכרז על חלקה אחרת, באותו איזור תעשיה, כי, כאמור, מבחינתו אין לו צורך חיוני בחלקה  4 דווקא.

 

5129371     לאור העובדה שהעותר בבג"צ  653/89 לא הביא בפנינו את כל המסמכים הרלבנטיים (ראה סעיפים  7ו- 9לעיל), לא יחוייבו המשיבים בהוצאות לטובת העותר.

 

       אין צו להוצאות בבג"צ 3710/90, בשל ליקויי עבודת המינהל הציבורי שנתגלו בפנינו.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה.

Law office

Bracha Tchernichovsky & Co.